שופטת העליון דפנה ברק ארז בדעת המיעוט במסגרת פסק הדין שניתן בעליון מטילה בספק ולא משתכנת בנוגע לנזק לו טוען עו״ד אורי דניאל כתוצאה מלשון הרע ואומרת:
״כשלעצמי, אינני סבורה שכך אכן הוכח. הנזקים הנטענים נבעו בעיקר מן הפרסומים באינטרנט, אולם בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי בצורה ברורה כי לא הוכח שהנתבעות שכנגד הן שעומדות מאחורי הפרסומים.״
בהתייחס לכתבה אשר פורסמה היום במעריב און ליין תחת הכותרת: ״עליה מטאורית בסכומי הפיצויים שנפסקים בגין לשון הרע״, בה הוזכר שוב תיק עו״ד אורי דניאל, הפעם כתקדים ודוגמא לסכום עתק אשר נפסק בתיק לשון הרע לטובת מי שהואשם על ידי 4 נשים באונס, חשוב להאיר את דעת המיעוט מתוך פסק דין העליון שניתן בתיק.
דעותיה של כבוד השופטת דפנה ברק ארז האשה היחידה מבין שלושת השופטים חשובה ורלוונטית בעיקר בימים אלו. דעת המיעוט לא קיבלה את אותה החשיפה הציבורית כמו שאר חלקי פסק הדין. לפניכם עקרי הדברים וציטוטים.
- עו״ד אורי דניאל לא הוכיח נזק, מהותה של תביעת לשון הרע היא הוכחת נזק.
- עו״ד אורי דניאל לא הצליח להוכיח קשר בין 4 קורבנותיו לבין הנזק, או לשון הרע עליו תבע.
- עו״ד אורי דניאל לא הצליח להראות קשר בין קורבנותיו לבין הפרסומים שלטענתו גרמו לו אי נוחות.
השופטת לשעבר דליה גנות פסקה לטובת דניאל סכום מופרך אותו אמורות היו לשלם לו 4 קורבנותיו אשר התלוננו על אונס. בכך הפכה אותו לתקדים וסמל. במעשיה, דליה גנות איפשרה לאנסים ומטרידנים לתבוע את קורבנותיהם מבלי להוכיח נזק ממשי, וחד משמעית להפוך את תביעות לשון הרע לכלי ניגוח קורבנות אונס והטרדה מינית. מתוך ארבעת הקורבנות, רק לשתיים היה האומץ ועוז הרוח להמשיך ולערער לבית המשפט העליון. בפסק הדין על הערעור בעליון, קבעו השופטים שיש להוריד משמעותית את הסכומים שנפסקו לטובת עו״ד אורי דניאל וחתכו את המספרים בכחצי.
אולם הדבר המשמעותי באמת הוא דעת המיעוט בתיק אשר אומרת בפירוש שעו״ד אורי דניאל לא הוכיח נזק, לא הראה קשר בין הנזק כביכול לבין המתלוננות, ובוודאי שבכל מקרה, גם אם עליהן לשלם משהו, אז התשלום לא תקף לכולן, ולא על כל אותם אירועים ומעשים בהם חייבה אותן השופטת לשעבר דליה גנות.
כבוד השופטת דפנה ברק ארז, מציינת באותיות קידוש לבנה כי יש להיזהר בכל לשון של זהירות שפסק הדין הזה לא יהפוך לכלי מקדמי, שאסור שתביעות לשון הרע ישמשו לנגח קורבנות ושיש להיזהר שפסק הדין הזה לא יפחיד מתלוננות בעתיד. בכל זאת הדבר קורה, הרבה יותר מידי לאחרונה. עו״ד אורי דניאל לא יכול להימנות ברשימה הזו, הפסיקה שלו היא זו אשר סוללת את הדרך לבאים אחריו. חרף אזהרותיה של כבוד השופטת.
הנה מספר ציטוטים מתוך דעת המיעוט החשובה כל כך בפסק דין מטריד כל כך, אנא, קראו:
52.״…עם זאת, השאלה שעליה יש להשיב בערעורים שלפנינו היא האם הוכיח אורי כי הנזקים הנטענים נגרמו לו על- ידי או בעיקר על-ידי הנתבעות שכנגד. כשלעצמי, אינני סבורה שכך אכן הוכח. הנזקים הנטענים נבעו בעיקר מן הפרסומים באינטרנט, אולם בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי בצורה ברורה כי לא הוכח שהנתבעות שכנגד הן שעומדות מאחורי הפרסומים. במובן זה, ניתן להבין לליבו של אורי שפרסומים מכפישים לגביו הופצו ברחבי הרשת, אולם הוא לא הצליח לקשור בין המתלוננות לבין הפרסומים העיקריים שגרמו לו לנזק.״
49.״…במבט רחב יותר, גם אם למעלה מן הצורך, אציין כי המקרה שבפנינו חושף קשיים ואף פרדוקסים בדיני לשון הרע במתכונתם הנוכחית בישראל. עולה מן הדברים כי מי שנפגעה מעבירת מין ותבחר לחשוף את הדברים בזירה הציבורית עלולה להיתבע בגין הוצאת לשון הרע, ואז נטל הוכחת האמת יהיה מוטל עליה. ככל שהדבר נעשה לאחר חלוף שנים רבות, הקושי הכרוך בכך הוא ברור. אילו, לעומת זאת, הייתה נמנעת מלחשוף את עצמה ורק הייתה מגוללת את סיפורה בפני עיתונאי שהיה מתרשם לכאורה מכנותה, פרסום על-ידי אותו עיתונאי יכול היה לחסות תחת הגנות החוק גם ללא הוכחת האמת – ובלבד שהעיתונאי פעל בתום לב, ובכלל זאת נקט בפרקטיקות של עיתונות אחראית… ניתן להוסיף כי העיתונאי לא יהיה חייב בגילוי זהותו של המקור, בשל החיסיון העיתונאי שחל במקרים אלה. אכן, אדם צריך להיות נכון "לעמוד" מאחורי הדברים שפרסם. אולם, הקצאת נטל ההוכחה על הנתבע אינה פשוטה במקרה זה, ולא כל שכן לאחר חלוף שנים רבות. אף סוגיה זו ראויה למחשבה.״
בהמשך לכך, חשוב להבהיר כי יש להיזהר מאד מהסקת מסקנות כלשהן באשר להשלכות של קבלת התביעה בעניין זה על מקרים עתידיים…כפי שציינתי בפתח דבריי, יש להיזהר מאד מהפיכתן של תביעות לשון הרע לכלי משחית לצורך השתקה והתנגחות בנפגעי עבירה, חלף ייעודן המקורי להגן על שמו הטוב של אדם, ושומה על בית המשפט לגלות ערנות לחשש זה בכל מקרה ומקרה שבא בפניו.